דניאל גל

מטראומה לגאולה

לכל טראומה יש פוסט טראומה, ולכל פוסט טראומה יש גאולה.

הגאולה איננה חיצונית לנו, אני מצאתי אותה ממש בתוך הגוף שלי.

ההרצאה - פרונטלי או בזום

נעים מאוד, אני דניאל גל ואני שחקנית, ואני גם אישה פוסט טראומטית.

בקצרה- בגיל 24 אחרי סדרה של חלומות מוזרים ועשרות פלאשבקים, גיליתי על הכאב הכי גדול שלי. טראומה מינית בילדות.
חיי הדרדרו לתהום ונהרסה לי כל חלקה טובה שהייתה לי, התופעות הפוסט טראומטיות הופיעו בווליום הרסני.

בעזרת טיפול מעמיק ואומנות כמובן, לאט לאט (מדמיינים/ות מה זה אומר לאט? אז יותר לאט מזה!) התחילה לחלחל פנימה הגאולה.

כשאנחנו חווים כאב גדול, ובטח טראומה בילדות, אנחנו בשום אופן לא נושאות ונושאים באחריות עליהם. עם זאת, יש לנו אחריות על מה אנחנו עושים עם הכאב הזה מכאן והלאה, איזה א.נשים אנחנו בוחרות ובוחרים להיות.

דרך הסיפור האישי שלי, נדבר על טראומה, גאולה, והקשר ההדוק (וההכרחי) של שתיהן ליצירה.
אני מזמינה אתכן ואתכם לשיחה הכי כנה שערכתי בחיי. בואו לשמוע, לשתף ולשאול שאלות.

אורך המפגש – 50 דקות פלוס שאלות ותשובות
צרכים טכניים: מיקרופון נייח / אלחוטי וכסא בר / כסא

מקבלת מכם/ן המון שאלות בנוגע לטריגרים. ״האם ההרצאה עלולה להיות לי לטריגר?״ ״אני פוסט טראומטי/ת בעצמי, ההרצאה עלולה לגרום לי נזק? רגרסיה נפשית? לחצו לתשובה

מבינה את השאלות והחששות. מבינה ממש פיזית את הפחד. חייתי אותו. מכירה את תחושת ההמנעות. אוי כמה נמנעתי בעבר...
אני זוכרת את עצמי מצמצמת את עצמי עוד ועוד כדי לא לגעת בשום עצב חשוף. אבל היי, מדובר בפוסט טראומה! הכל חשוף כל הזמן.

שיחה עם חברה הייתה יכולה להיות טריגר.
גברים? בטוח טריגר!
פחדתי ללכת לראות סרט כי אולי תהיה שם סצינה שעלולה לעורר טריגר.
עזבו, פחדתי לשחק סצינות כאלה.
מי בכלל חשב על להרצות בנושא? אשכרה? זה הרי כמו לעבוד בטריגרים של עצמי. סיוט.

ידעתן/ם שהמילה העברית לטריגר היא ״הזנק״? (מהמילה זינוק כמובן). יא אללה איזה משגעת השפה העברית. אני מעוניינת לזנק!
בדיעבד, בזכות הטריגרים שלי זינקתי את הזינוק המשמעותי ביותר בחיי – זינוק לעבר עצמי. בזכותם אני מתרווחת היום בתוך הגוף שלי. במילים אחרות- לולא הטריגרים, הגירויים הרגשיים, העצבים החשופים – לא הייתי מי שאני היום.

האמת לגבי הנפש והתכנים המורכבים בה, היא שאם לא נפתח לזה את הדלת, זה יבוא מהחלון. אם נאטום את החלון זה יבעבע מהרצפות.

למילים יש כוח כישופי על הגוף, ולנו הכוח להחליט איזה כישוף נרצה להטיל. אנחנו רגילות ורגילים לחשוב על פחד כמסמן לנו לברוח. האמת היא שלפעמים פחד עשוי לסמן לנו את כיוון הזינוק. לעיתים הפחד, מטלטל ככל שיהיה הוא בעצם סקרנות בתחפושת.

כל אחת ואחד מכם רשאים/ות לחוש אחרת לגבי העיסוק בכאב, בחוסר אונים או באהבה. ברור לגמרי שאני משתפת אך ורק מהחוויות האישיות שלי. זו ההסתכלות שאני מציעה בתור אישה פוסט טראמטית שעדיין (כן, עדיין!) חווה טריגרים לא פשוטים לפעמים. כי בואו, פוסט טראומה לא הולכת לשום מקום. עם זאת, כמו כל כאב, היא עשויה להיות הזמנה להתרחבות רגשית.

בסיס כל טראומה הוא איבוד שליטה כואב מאוד. הדרך שלנו להשיב את תחושת השליטה נעוצה ביכולת שלנו לבחור. לבחור לתת תשומת לב לכאב, לבחור להיפגש עם הפחד, לבחור לטפל ולבקש עזרה.

אני מטופלת. אהיה כנראה כל חיי. היום זה מרגיש לי כמו לקנות מניות באישיות שלי. אני מגישה בת מזל על שלא יכולתי לבד. מרגישה בת מזל להזדקק לאחר ושהאחר זקוק לי. אחרת איך נתחבר?

אם אתן/ם מפחדות/ים מטריגר (כל טריגר), שתפו את המטפל/ת שלכן/ם, שתפו אדם קרוב. תגידו בקול רם: ״אנילא יודע/ת״. ותעשו בחירה.

כל בחירה שתעשו אחרי שנתתם תשומת לב לבלבול, תרגיש כמו כוח אדיר.

דניאל גל מדברת על הפוסט-טראומה שחוותה בעקבות הפגיעה המינית ועל תהליך הריפוי.
רפי רשף אינטימי, עונה 2 דניאל גל

ניהול הרצאה והמפגש

ניהול אישי ויצוג

עקבו אחרי